ישנה קרבת אלוקים מיוחדת שזוכים לה בעקבות גירושין. גירושין אינם דבר טוב, אך עצם העובדה שהתורה התירה לגרש מלמדת שישנם מצבי קצה המאלצים פירוד. האישה לא משתנה מאמתתה ומהותה בין לפני חתונה, אחרי חתונה, או אחרי גירושין חלילה. מה שמשתנה הוא הצורה שבה מתדבקים בריבונו של עולם, כשם שכאשר אדם הראשון מגורש על ידי הקב"ה משתנה כל עבודת ד' שלנו, במעבר מגן עדן לעולם שלנו.

העובדה שגט יכול להינתן לאישה בעל כרחה, מלמדת אותנו שישנם מצבים בהם יש טוב עמוק ונסתר מאוד, שנראה לנו מופרך ביותר, ועם כל זה יש כאן איזה מכוון אלוקי. בגירושין נבנית דבקות עליונה, קשר עם הקב"ה שאינו מותנה בשום דבר חיצוני. עם כל הייסורים והכאב, פתאום נוצר ערוץ אחר לחלוטין. כאישה המגורשת כך גם אחרי גירוש אדם הראשון. האדם עומד על מעמדו העצמי, בלי גן עדן, בלי בית. הוא עומד מגורש ומגלה בתוך עצמו את הדבקות הבלתי מוסרת מרבש"ע.